ספר היובלים הוא אחד מהספרים המעניינים בספרים החיצוניים לתנ"ך – אותם ספרים שנכתבו – כנראה ע"י יהודים עד לימי בית שני ולא התקבלו לתוך הקאנון התנכי.
ספר היובלים נכתב כנראה במאה השנייה לפני הספירה והוא נקרא כך בגלל האובססיה שלו לכרונולוגיה. הספר מספר על כל מאורע באיזה יובל ובאיזה שנה הוא התרחש. בקומראן הספר היה מאוד פופלארי ונתגלו שרידים של 16 או 18 עותקים שלו בשפה העברית. הספר היה פופולארי בקומראן כי הוא משקף את האידיאולוגיה ההלכה והלוח השנה של כת קומראן.
ספר היובלים נכתב במקור בעברית אך נותרו בידינו רק תרגומים שנעשו מהשפה היוונית ללשונותיהם של כנסיות שונות. ספר היובלים התקבל במיוחד ע"י הכנסייה האתיופית ואל כתבי הקודש של הכנסייה האתיופית הספר נכנס בשפת הגז.
אולם ספר היובלים נותן לו גם צורת הסתכלות נוספת על זו של התנך בכל הקשור למקומם של נשים וסבלם בתוך הסיפור המקראי.
כך – ספר היובלים מתאר עוד תוצאה מחרידה הקשורה למכירתו של יוסף – מותן של בלהה ודינה – אחותו. התורה עצמה לא מזכירה את מות הנשים ולא קושרת אותם למעשי הפשע של הגברים – וגם לא ברור מדוע מקורות אחרים מתעקשים להזכיר תוצאה זו של מות הנשים בשעה שהתורה מעלימה עובדה זו. ולא רק זאת ספר "היובלים" מתאר את יום הכיפורים כיום כפרה על מכירתו של יוסף אבל גם על מותן המיותר של בלהה ודינה.
וכך מתאר ספר היובלים את סיפור מכירתו של יוסף (פרק ל"ד)
" יא) ובשנה השביעית לשבוע ההוא שלח את יוסף לראות את שלום אחיו מביתו שכמה. (יב) וימצאם בארץ דותן, ויארבו לו ויתנכלו אותו להמיתו. (יג) ויהי בהנחמם על מחשבתם וימכרוהו לאורחות ישמעאלים. (יד) ויורידו אותו מצרימה וימכרוהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים כהן און. (טו) וישחטו בני יעקב שעיר עזים ויטבלו את כותנת יוסף בדמו, וישלחו אותה אל יעקב בעשירי לחודש השביעי. (טז) ויביאו אותה אליו, ויאחזהו השבץ בהתאבלו על מותו, ויאמר חיה רעה אכלה את יוסף. (יז) וכל אנשי ביתו היו איתו ביום ההוא, ותתפעם רוחם ויתאבלו עימו כל היום. (יח) ויקומו בניו וביתו לנחמו, וימאן להתנחם על בנו. (יט) וביום ההוא שמעה בלהה כי אבד יוסף, ותמת באבלה עליו בהיותה בקרפטיפה. (כ) וגם דינה בתו מתה אחרי אבוד יוסף. האבל המשולש הזה קרה את ישראל בחודש אחד. (כא) ויקברו את בלהה לעומת קבורת רחל וגם את דינה בתו קברו שמה. (כב) ויתאבל על יוסף שנה אחת, ולא הסיר מעליו את האבל, ויאמר כי ארד אל יוסף אבל שאולה.
(כג) לכן נועד בקרב בני ישראל להתאבל ביום העשירי לחודש השביעי ביום אשר הגיע שמע אבל יוסף אל יעקב אביו. (כד) לבקש בו כפרה בשעיר עזים בעשור לחודש השביעי אחת בשנה על חטאתם, כי הפכו את רחמי אביהם לאבל על יוסף בנו. (כה) וביום הזה נועד להם להתאבל בו על חטאתיהם ועל כל פשעיהם ועל עוונותם, להטהר ביום הזה אחת בשנה".
בלהה – שפחת רחל – אמו של יוסף שאל בניה היה קשור במיוחד יוסף ודינה אחותו – שתיהן מתו עם קשר ובסמוך להתקבל כתונת הפסים של יוסף הטבולה בדם.–
את אסונה של דינה כבר ניצלו פעם אחת האחים כדי להתנקם בשכם ועכשיו שברון ליבה בודאי נותן נופך נוסף למעשה המרמה שלהם אל מול אביהם. התנ"ך מציין כי כאשר הגיעו אחי דינה עם כתונת יוסף המגואלת בדם, עזרה דינה לאחיה הגדולים לנחם את יעקב, כמו שנאמר: "ויקומו בניו ובתו לנחמו" בני יעקב מנצלים את כאבה של דינה על מנת להעניק אמינות לתנחומיהם המלאכותיים. עמוק בתוך ליבם שמחו כנראה האחים על אובדנו של יוסף בעל החלומות, ושמחה זו עלולה היתה להעיב על האותנטיות של תנחומיהם. כאבה הכן של דינה האפיל על שמחתם המוסתרת. הם נתנו לה להוביל את מבצע הניחומים, והיא עשתה הכל על מנת להקל על סבלו של יעקב. ומעבר לכך איפה הצער שלהם על מותה של בלהה כתוצאה ישירה של מעשה המרמה שלהם. שפחתה של רחל - אמם של דן ונפתלי מתה כתוצאה ישירה של מעשה המרמה – האבל המדומה על יוסף נמהל באבל של דן ונפתלי – אבל אמיתי על מות אימם – ואיפה כל זה מוזכר במקרא?
דינה ובלהה הם שתי נשים המשלמות בצערן ובחייהם על מעשי המרמה והכוח של הגברים – מהתנ"ך צער זה ומחיר זה נעלמים ולא מושמעים. האם יש בכך כדי להצביע על תחילתה של מגמה שהתפתחה בהמשך ביהדות המתעלמת מהצער והכאב אשר דורות של נשים משלמות בגין אלימותם ושקריהם של גברים במשפחתם?
האם לא כדאי שאנחנו בדורנו נעלה על נס את האופן בו מתייחס ספר היובלים לנשים אלו שמשלמות מחיר כל כך כבד – ונלמד מכך מה יכול להיות המחיר של הכוח הגברי אותו אנחנו מפעילים? לפחות נלמד מספר "יובלים" לא להתעלם ממחיר האלימות ומהכאב הנשי.
תגובות
עופר, אני לא חושב שכיום עדיין יש בעולם המערבי התעלמות מהסבל של הנשים. אבל ראה גם מאמר של מתי גולן בגלובס http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000664925 (ותמשיך בבקשה לכתוב)